גולדן רטריבר: אופי, אילוף, בריאות והתאמה למשפחה

גולדן רטריבר בקצרה

שם הגזע באנגלית

Golden Retriever

מוצא

סקוטלנד / בריטניה

ייעוד היסטורי

הבאת ציד

גובה זכר

56–61 ס״מ

גובה נקבה

51–56 ס״מ

משקל טיפוסי

25–34 ק״ג

תוחלת חיים

10–12 שנים

יכולת אילוף

גבוהה מאוד

אופי טיפוסי

חברותי ופעיל

רמת פעילות

בינונית–גבוהה

נשירה

משמעותית

פרווה

כפולה ובינונית

הנתונים מבוססים על תקני גזע ומידע כלבני מקובל. אופי, פעילות ומצב גוף משתנים בין כלבים וקווי גידול.

תקן הגזע מתאר את הגולדן ככלב מאוזן, פעיל וחזק, בעל יכולת עבודה טבעית, אינטליגנציה ואופי ידידותי ובטוח. AKC מציין משקל טיפוסי של כ-55-75 פאונד ותוחלת חיים של כ-10-12 שנים.

מאיפה הגיע הגולדן רטריבר?

הגולדן נוצר ככלב עבודה. לא ככלב שנועד להצטלם יפה על ספה. שורשי הגזע קשורים לעבודתו של Dudley Marjoribanks, לימים Lord Tweedmouth, בסקוטלנד של המאה ה-19. מתוך שילובים של רטריברים וכלבי מים התפתח בהדרגה כלב שהיה מסוגל לאתר ולהחזיר ציד בצורה יעילה גם בשטח וגם במים. המילה Retriever עצמה מסבירה הרבה. המטרה הייתה שהכלב ימצא משהו, ייקח אותו בפה ויחזיר אותו לאדם.

לכן גם כיום אפשר לראות אצל הרבה גולדנים אהבה ברורה ל: נשיאת חפצים. כדורים. צעצועים. מים. חיפוש. הבאה. ועבודה משותפת עם האדם. כשמבינים את המקור הזה, הרבה התנהגויות של גור גולדן פתאום נראות פחות מסתוריות.

איך האופי של גולדן רטריבר?

התקן מתאר אופי ידידותי, בטוח, אינטליגנטי ונוח לעבודה. זה אחד הדברים שהפכו את הגזע לכל כך מצליח גם ככלב משפחה וגם בתחומים כמו שירות, חיפוש והצלה, ציד ופעילות ספורטיבית. אבל חשוב מאוד לא להפוך את זה להבטחה. לא כל גולדן אוהב כל אדם. לא כל גולדן אוהב כל כלב. לא כל גור רגוע. לא כל קו דומה לקו אחר. ולא כל כלב עם פרווה זהובה הוא אוטומטית "מושלם לילדים".

הגזע נותן לנו נטיות. הגנטיקה הספציפית, הסוציאליזציה והחיים שהכלב עובר קובעים הרבה מאוד ממה שנראה בפועל.

זו גם אחת הסיבות שבחירת מגדל והורים חשובה מאוד.

גולדן הוא באמת כלב טוב לילדים?

ילדים וכלב אינם צריכים להתמודד זה עם זה לבד. השגחה פעילה, מרחב מנוחה וכללי מגע חשובים גם עם הגולדן החברותי ביותר.

בהחלט יכול להיות. זו אחת התכונות החזקות ביותר של הגזע עבור משפחות. AKC מתאר גולדנים ככלבים חברותיים ואוהבים שנוטים להשתלב היטב במשפחות ובקרבת ילדים. אבל "טוב עם ילדים" לא אומר: הילד יכול לשבת עליו. לחבק אותו בכוח. להכניס יד לקערה. לקחת צעצועים מהפה. להעיר אותו משינה. או לרכב עליו כאילו הוא סוס. גם הכלב הכי סבלני צריך גבולות. ויש גם כיוון הפוך. גור גולדן צעיר יכול להיות מאוד פיזי. הוא רץ. קופץ. משתמש בפה.

מגיע בהתלהבות. וגור ששוקל 20 ק"ג יכול להפיל ילד קטן לחלוטין בלי שהתכוון לפגוע בו. לכן במשפחה עם ילדים אני עובד גם עם הכלב וגם עם המשפחה.

גור גולדן הוא לא הגולדן הרגוע שראיתם בפארק

זו נקודה שהייתי מדגיש לכל משפחה לפני קנייה. הרבה אנשים רואים גולדן בן שש הולך ליד הבעלים, שוכב בבית בשקט ונותן לילדים ללטף אותו. ואז הם מביאים גור. והגור שלהם: נושך. גונב גרביים. רודף אחרי הילדים. קופץ. לועס את השולחן. מושך ברצועה. ומחפש כל דבר שאפשר להכניס לפה. והם אומרים: "משהו לא בסדר עם הגולדן שלנו." לא בהכרח. יכול להיות שפשוט יש לכם גור רטריבר.

ההתנהגות הזו לא אומרת שצריך להתעלם ממנה. להפך. צריך לנתב אותה נכון מההתחלה.

למה גורי גולדן משתמשים כל כך הרבה בפה?

כי פה הוא כלי מרכזי אצל Retriever. אם גור לוקח גרב, זה לא בהכרח "דומיננטיות". ואם הוא מסתובב עם נעל, זה לא בהכרח אומר שהוא מנסה לעצבן אתכם. לעיתים הוא פשוט עושה משהו שמאוד טבעי לו: להרים ולהחזיק. אני מעדיף לנצל את זה. ללמד אותו להביא צעצוע. לשאת חפץ מתאים. לעשות החלפה. ללמוד "שחרר". ולקבל תגמול כשהוא נותן משהו במקום להפוך כל גניבה למרדף בבית.

אם בכל פעם שהגור מרים גרב שלושה ילדים רודפים אחריו בצעקות, סביר מאוד שגרביים יהפכו לאחד המשחקים האהובים עליו.

"שחרר" הוא אחת הפקודות החשובות לגולדן

אפילו יותר מחלק מהפקודות שנראות מרשימות. גור גולדן פוגש את העולם עם הפה. לכן אני רוצה ליצור מוקדם הבנה: להחזיק משהו זה בסדר. אבל לפעמים מבקשים לשחרר. בהתחלה אפשר לבצע החלפה עם אוכל או צעצוע אחר. הכלב משחרר. מקבל תגמול. ולעיתים אפילו מקבל בחזרה את הצעצוע. כך "שחרר" אינו הופך לסימן לכך שכל דבר טוב עומד להיעלם. זו גם דרך טובה להימנע ממשחקים של משיכת חפצים מהפה בכוח.

אילוף גולדן רטריבר – האם הוא באמת קל לאילוף?

בדרך כלל מדובר בגזע בעל יכולת למידה גבוהה מאוד. המוטיבציה לעבודה עם אנשים, אינטליגנציה ואופי שיתופי הם חלק מהסיבה שגולדנים משמשים בציד, עבודת שירות, חיפוש והצלה, ציות ופעילויות נוספות. אבל כמו שאמרתי לגבי הלברדור: קל ללמד לא אומר שהכלב מאלף את עצמו. אם גולדן מגלה שמשיכה ברצועה מביאה אותו לכלב אחר, הוא לומד למשוך. אם קפיצה מביאה ליטוף, הוא לומד לקפוץ. אם גניבת מגבת מתחילה משחק, הוא לומד לגנוב.

החוכמה שלו עובדת כל היום, לא רק בזמן "שיעור אילוף".

אילוף מוצלח ממשיך גם כשהסביבה משתנה. כך מלמדים עבודה מול הסחות ←

מה הייתי מלמד גור גולדן קודם?

אני לא ממהר להגיע לתרגילים מורכבים. בחודשים הראשונים הייתי בונה בסיס של תגובה לשם, קריאה, צרכים, הליכה ברצועה, "שחרר", מקום, יכולת להירגע, חשיפה, מגע וטיפול, הישארות לבד ומשחק מסודר. והייתי עובד הרבה על דבר אחד שלא תמיד נחשב "פקודה": שליטה בהתלהבות. גולדן יכול להיות כלב מאוד חברותי. וזה מצוין. אבל כלב שרוצה להסתער בהתרגשות על כל אדם וכל כלב שפוגש אינו בהכרח כלב חברתי יותר.

הוא פשוט מתקשה לשלוט בעצמו.

חברותיות היא לא תירוץ לקפיצות

זה קורה המון עם גולדנים. מגיע אדם. הכלב שמח. רץ אליו. קופץ. האדם צוחק ואומר: "לא נורא, אני אוהב כלבים." ומלטף אותו. מבחינת הכלב: קפיצה עבדה. עכשיו מגיע אדם עם בגדים נקיים, ילד קטן או אדם מבוגר – והכלב עושה בדיוק את מה שלימדו אותו במשך חודשים. אני מעדיף ליצור חוק פשוט: תשומת לב מגיעה כאשר ארבע הרגליים על הקרקע.

אפשר ללמד גם ישיבה או "למקום", אבל העיקרון החשוב הוא שההתנהגות הרגועה היא זו שפותחת את הדלת לאינטראקציה.

גולדן צריך לפגוש כל כלב?

לא. אותה טעות שאפשר לעשות עם לברדור אפשר לעשות גם כאן. הגולדן צעיר, שמח ואוהב כלבים. אז נותנים לו לפגוש כל כלב בטיול. עוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. ואז בגיל עשרה חודשים אתם רוצים לעבור ליד כלב בלי מפגש. הגולדן אומר: "רגע, זה לא היה ההסכם." ומתחיל למשוך, לקפוץ או לנבוח מתסכול. סוציאליזציה טובה כוללת גם יכולת לא לעשות אינטראקציה. לראות כלב. להישאר רגוע. להמשיך בטיול. זו מיומנות חשובה מאוד.

כמה פעילות גולדן צריך?

המטרה אינה לייצר גולדן מותש, אלא כלב שמקבל תנועה, רחרוח, משחק, גירוי מנטלי ויכולת לנוח.

יותר ממה שהמוניטין המשפחתי שלו גורם לחלק מהאנשים לחשוב. זהו Sporting Dog פעיל עם היסטוריה של עבודת Retriever. AKC מציין שהגזע זקוק לפעילות יומיומית ויכול ליהנות במיוחד מריצה, טיולים, שחייה ומשחקי הבאה. כלב שאינו מקבל מספיק פעילות וגירוי עלול לפתח התנהגויות לא רצויות מתוך שעמום. אבל אני שוב לא מחפש "לעייף את הכלב בכל מחיר". אני רוצה יום מאוזן. טיול. רחרוח. משחק. אילוף. עבודה מנטלית. פעילות פיזית.

ומנוחה. אם הפתרון לכל בעיה הוא עוד שעה של כדור, אפשר ליצור כלב בכושר מעולה שעדיין לא יודע לשכב בשקט בבית.

גולדן ואהבת מים

אצל הרבה גולדנים היא מאוד חזקה. וזה הגיוני מאוד בהתחשב בהיסטוריה של הגזע ככלב רטריבר שעבד גם בסביבה רטובה. אבל לא צריך לדחוף גור למים כדי "להפעיל את הגנטיקה". אני מעדיף לתת לו לבחור. מים רדודים. כניסה קלה. בלי זריקה לבריכה. בלי להכריח. גור שמגלה לבד שהמים מהנים בדרך כלל יבנה הרבה יותר ביטחון מגור שהוכנס בכוח.

האם גולדן מתאים לדירה?

כן. אבל זו שוב שאלה שלא מספרת את כל הסיפור. גולדן שחי בדירה ומקבל טיולים, עבודה, פעילות ואילוף יכול לחיות מצוין. גולדן בבית עם חצר גדולה שלא יוצא ממנה ולא עושה שום דבר עם הבעלים יכול להשתעמם מאוד. גודל הבית פחות חשוב מאיכות החיים שהכלב מקבל. עם זאת, צריך לזכור שמדובר בכלב בינוני-גדול, עם זנב משמעותי, נשירה ותקופת גורות די פעילה. דירה קטנה עם גולדן בהחלט אפשרית. צריך פשוט להבין למה נכנסים.

האם גולדן יכול להישאר לבד בבית?

כן. וצריך ללמד אותו. הגולדן בדרך כלל מאוד מכוון לבני אדם, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכלב משפחה ועבודה מוצלח. אבל אני לא רוצה שהכלב ילמד שהוא יכול להירגע רק כשאדם נמצא לידו. כבר מגורות אפשר לבנות עצמאות: מנוחה במקום משלו. רגעים שבהם הבעלים מסתובב בבית והגור לא עוקב אחריו. יציאות קצרות. והארכה הדרגתית לפי ההתנהגות. לא משאירים גור לכמה שעות ביום הראשון ומקווים שילמד.

גולדן נובח הרבה?

לרוב הוא אינו מזוהה כגזע שמירה קולני במיוחד, ו-AKC מתאר אותו ככלב חברתי מאוד שאינו מתאים במיוחד לתפקידי Watchdog קלאסיים. אבל כל גולדן יכול ללמוד לנבוח. בדלת. מחוסר פעילות. מתסכול. מהתרגשות. כדי לקבל תשומת לב. או בגלל פחד. לכן אם הכלב נובח הרבה, אני לא פותר את זה עם: "הוא גולדן, הוא אמור להיות שקט." אני בודק למה הכלב הספציפי נובח.

גולדן ככלב שמירה – כן או לא?

אם המטרה העיקרית שלכם היא כלב שמירה והגנה, גולדן לא יהיה הבחירה הראשונה שלי. התקן מדגיש אופי ידידותי ובטוח, והגזע נבחר לאורך השנים בעיקר על יכולת עבודה שיתופית ולא על חשדנות משמעותית כלפי זרים. כלב ספציפי בהחלט יכול לנבוח כשמישהו מגיע לבית. הוא גם יכול להראות נוכחות בגלל הגודל. אבל לא הייתי קונה גולדן מתוך ציפייה לקבל כלב הגנה. יש לו הרבה תכונות נהדרות.

זו פשוט לא אחת התכונות המרכזיות שבגללן הייתי בוחר אותו.

"גולדן אנגלי" מול "גולדן אמריקאי"

זה אחד הנושאים הכי חשובים מבחינת SEO, וגם אחד הנושאים שבהם יש הכי הרבה שיווק. ראשית:

אין שני גזעים בשם Golden Retriever English ו-Golden Retriever American.

כולם Golden Retriever. Golden Retriever Club of America מסביר שכל הגולדנים מגיעים מאותו בסיס היסטורי, אך במשך השנים התפתחו הבדלים מסוימים במראה ובסגנון בין אוכלוסיות במדינות שונות. לכן משתמשים לפעמים במונחים כמו British-style או North American-type, אבל עדיין מדובר באותו גזע. בקווים אירופיים ובריטיים אפשר לעיתים לראות מבנה שונה, ראש רחב יותר וגוונים בהירים יותר.

בקווים אמריקאיים ניתן לראות במקרים רבים מבנה מעט שונה וגוון זהוב עמוק יותר. אבל אלו הכללות.

לא בוחרים גור לפי הכותרת "אנגלי". בוחרים לפי כלב, הורים, קו, בריאות ואופי.

ומה זה "English Cream Golden Retriever"?

פה חשוב אפילו יותר לדייק. "English Cream" הוא לא גזע נפרד. Golden Retriever Club of America מזהיר במפורש מפני שיווק של גולדנים בהירים כ"נדירים", "יוקרתיים", "בריאים יותר" או בעלי אופי טוב יותר רק בשל הצבע. הגוון הקרמי הוא חלק מהטווח שקיים בגזע ואינו מעיד בפני עצמו על בריאות, איכות או ערך גבוה יותר. AKC מציין גם הוא ש-"English Cream" אינו גזע אחר או בעל ערך מיוחד יותר מגולדן רטריבר.

לכן אם אתם רואים מודעה: "English Cream נדיר, לבן שלג, רמה אירופאית" אני לא מתרשם עדיין. אני רוצה לראות: מי ההורים? מה תוצאות הבריאות? מה האופי? ומה באמת עומד מאחורי ההרבעה?

האם גולדן לבן קיים?

גולדן יכול להיות קרם בהיר מאוד. אבל הוא אינו גזע "לבן". בגזע קיימים גוונים שונים של זהוב, החל מבהיר מאוד ועד זהוב כהה. גנים שמשפיעים על עוצמת הפיגמנט יכולים ליצור גוון בהיר במיוחד. מבחינתי זו בעיקר שאלה של צבע. והצבע נמצא נמוך מאוד ברשימת הדברים שאני רוצה לבדוק לפני קניית גור.

גולדן כהה או "Field Golden"

גם בצד השני אפשר לראות גולדנים כהים מאוד, לעיתים בגוון שמכונה Red Golden. גם זה אינו גזע נפרד. חלק מהכלבים הכהים שנראים באינטרנט מגיעים מקווי Field, שבהם במשך דורות הושם דגש משמעותי על יכולת עבודה. Field Golden יכול לעיתים להיות קל יותר במבנה, מהיר יותר ובעל מוטיבציה גבוהה מאוד לעבודה ביחס לקווים אחרים. אבל גם כאן: צבע כהה לא מוכיח שהכלב "קו עבודה". צריך לבדוק יוחסין ומה באמת עושים הכלבים בקו.

קו עבודה מול קו תערוכה

כמו ברועה גרמני ובלברדור, גם כאן השאלה חשובה.

קווי Field / עבודה

בדרך כלל הדגש יהיה יותר על יכולת עבודת Retriever, Drive, התמדה, מהירות, חיפוש ושיתוף פעולה. כלבים מסוימים יכולים להיות מאוד אינטנסיביים ופעילים.

קווי Show / Conformation

הגידול שם נותן משקל גדול יותר להתאמה למבנה ולתקן התצוגה, לצד בריאות ואופי. חלק מהכלבים נראים כבדים ומלאים יותר בפרווה. אבל שוב, אין כאן קיר. יש כלבי תערוכה פעילים מאוד. ויש כלבי Field שיכולים להיות נפלאים בבית הנכון. Golden Retriever Club of America עצמו מציג את הגזע כגזע רב-שימושי שיכול לעבוד, להתחרות ולהיות כלב משפחה.

איזה קו מתאים יותר למשפחה?

לא הייתי עונה לפני שהייתי מכיר את המשפחה. אם אתם רוצים בעיקר כלב לטיולים רגועים, משפחה וחיים בבית, קו Field אינטנסיבי מאוד יכול להיות יותר כלב ממה שהתכוונתם לקבל. אם אתם רוצים לעבוד, להתחרות, לעשות פעילות ספורטיבית ולהשקיע מאוד באילוף, קו פעיל יכול להיות נהדר. אבל אפילו בתוך אותו שגר יש הבדלים. לכן מגדל טוב לא רק שואל: "איזה צבע אתה רוצה?" הוא צריך לשאול: "איך הכלב הזה הולך לחיות?"

איך לבחור גור גולדן?

אני מתחיל בהורים. כמו בכל גזע שאני רוצה לקחת ברצינות. אני רוצה לראות אופי. לא רק תמונות. איך ההורים מגיבים לאנשים? איך הם בסביבה? האם הם יציבים? האם יש יכולת עבודה? האם הם מסוגלים גם לנוח? אחר כך בריאות. ואחר כך התאמת הגור למשפחה. אני הרבה פחות מתרשם מהגור שהגיע ראשון אליי ומתנפל על השרוך. זה לא בהכרח אומר: "זה הגור הכי אמיץ." ואני גם לא בוחר אוטומטית את זה שיושב מאחור כי: "הוא הכי רגוע."

בחירת גור היא יותר מורכבת מהתרשמות של חמש דקות.

בדיקות בריאות – אחד הדברים החשובים ביותר בגולדן

Golden Retriever Club of America ממליץ שהורים של שגר יעברו בדיקות בריאות של ירכיים, מרפקים, עיניים ולב, ושהתוצאות יהיו נגישות לציבור במאגר מתאים. זה מבחינתי הרבה יותר חשוב מהמשפט: "ההורים נראים בריאים." כלב יכול לרוץ יפה בפארק ולהיות נשא או בעל בעיה שלא ראיתם בעין. לכן כשמישהו מוכר גור גולדן גזעי, אני רוצה לדעת: האם הירכיים נבדקו? המרפקים? העיניים? הלב? ומה ידוע על המשפחה הרחבה יותר?

ירכיים ומרפקים

Hip Dysplasia ו-Elbow Dysplasia הם בין המצבים המרכזיים שבגללם מועדון הגזע דורש בדיקות אורתופדיות להורי שגר. GRCA מציין שגם גנטיקה וגם גורמים סביבתיים יכולים להשפיע על חומרת בעיות מסוימות, ובין השאר מדגיש את החשיבות של הימנעות מהאכלת יתר וגדילה מהירה מדי. זה מתחבר גם למה שאני רוצה לראות בגור. אני לא מחפש גור "שמן וחמוד". אני רוצה גוף שמתפתח נכון. עודף משקל אינו ביטוח לבריאות.

בדיקות עיניים

GRCA מציין מספר מצבי עיניים שרלוונטיים לגזע, כולל קטרקט תורשתי ומחלות נוספות, ולכן בדיקת עיניים היא חלק מבדיקות הרבייה המומלצות. בדיקות כאלה לא מבטיחות שלעולם לא תהיה בעיה. הן פשוט עוזרות למגדל לקבל החלטות טובות יותר ולצמצם סיכון. זו בדיוק המטרה של גידול אחראי.

בדיקות לב

מצב נוסף שמוכר בגזע הוא Subvalvular Aortic Stenosis, או SAS. GRCA ממליץ שכלבי רבייה ייבדקו לאחר גיל שנה אצל קרדיולוג וטרינרי מוסמך לפני שימוש ברבייה. ולכן שוב: "יש תעודת יוחסין" אינו סוף השיחה. תעודה אומרת מי הכלב. בדיקות מספרות לנו משהו נוסף על הבריאות שאיתה אנחנו נכנסים להרבעה.

ומה לגבי סרטן אצל גולדן רטריבר?

אי אפשר לדבר ברצינות על בריאות הגזע בלי להזכיר את הנושא. Golden Retriever Club of America מקדיש חלק משמעותי ממשאבי הבריאות שלו למחקר ולהסברה סביב סוגי סרטן שונים בגולדן, לצד מחקרים על בריאות ואריכות ימים. אבל אני לא רוצה להפוך את זה למשפט: "גולדנים תמיד חולים בסרטן." זה לא נכון ולא מועיל. מה שכן אפשר לעשות הוא לבחור גידול שבו המגדל מכיר את ההיסטוריה של הקו. לא רק אבא ואמא. גם אחים. סבים. גיל מוות.

סיבות מוות כאשר ידועות. ואילו בעיות חוזרות במשפחה. אין רבייה ללא סיכון. המטרה היא לעבוד עם כמה שיותר מידע.

טיפוח ונשירה

אם אתם לא אוהבים שיער בבית, כדאי לחשוב טוב. לגולדן יש פרווה כפולה באורך בינוני עם feathering באזורים שונים בגוף. הוא משיר לאורך השנה ובדרך כלל יותר בתקופות החלפת פרווה. AKC ממליץ על הברשה קבועה, ובתקופות נשירה על תדירות גבוהה יותר. הברשה טובה עוזרת. שואב אבק טוב עוזר גם. אבל אין פה קסם. גולדן הוא לא כלב "ללא נשירה".

האם צריך לגלח גולדן בקיץ?

לא הייתי מגלח פרווה כפולה של גולדן באופן שגרתי רק משום שקיץ. לפרווה יש תפקיד בהגנה על העור ובוויסות הסביבה סביב הגוף. אם יש סיבה רפואית או טיפול ספציפי, זה דבר אחר. אבל הפתרון הרגיל לחום הישראלי הוא ניהול נכון: יציאות בשעות קרירות. מים. צל. הפחתת פעילות בשעות החמות. שמירה על משקל תקין. והברשה שמוציאה פרווה מתה. לא מכונת תספורת עד העור.

גולדן בישראל והחום

הגזע אוהב לעבוד. וזו לפעמים בדיוק הבעיה. כלב שרוצה לשחק יכול להמשיך להביא כדור גם כשהמזג כבר לא מתאים לפעילות. אני לא מחכה שהוא יודיע לי: "מספיק." בקיץ הישראלי האחריות היא של הבעלים. פעילות משמעותית בבוקר מוקדם או בערב. פחות עבודה בשמש. מים זמינים. ומעקב אחרי הנשימה וההתאוששות.

כמה גולדן צריך לשקול?

לפי AKC, טווח טיפוסי הוא בערך 55-75 פאונד, כלומר כ-25-34 ק"ג, כאשר זכרים לרוב גדולים יותר מנקבות. אבל אני לא רוצה שהמספר יהפוך למטרה. מבנה, גובה ומין משפיעים. אני רוצה לראות מצב גוף טוב. מותן. תנועה קלה. יכולת להרגיש צלעות בלי שכבת שומן עבה. כלב ששוקל 34 ק"ג יכול להיות מצוין. ואחר באותו משקל יכול להיות שמן מאוד.

כמה אוכל גולדן צריך?

אין מספר גרמים אחיד לכל גולדן. צריך לדעת את המזון עצמו. כמה קלוריות יש ב-100 גרם. גיל הכלב. משקל. מצב גוף. פעילות. חטיפים. וכל מה שהוא מקבל מעבר לקערה. ובגולדן שאוהב אוכל, יש עוד בעיה: הוא יכול להיראות רעב גם אחרי שאכל. הבעה משכנעת אינה מדד לכמות הקלוריות הנדרשת. כשאני משתמש בהרבה מזון באילוף, אפשר לקחת חלק מהמנה היומית ולעבוד איתה במקום להוסיף מאות קלוריות של חטיפים.

גולדן או לברדור – מה עדיף?

אין "עדיף". יש מתאים יותר. שניהם Retrievers. שניהם בעלי יכולת אילוף גבוהה. שניהם בדרך כלל מאוד חברתיים. ושניהם יכולים להיות כלבי משפחה ועבודה מעולים. אבל יש הבדלים. הלברדור בעל פרווה קצרה יותר וגוף שונה. לגולדן פרווה ארוכה יותר עם feathering. גם בסגנון העבודה והאופי אפשר לראות הבדלים בין כלבים וקווים. AKC מציין שהגזעים חולקים תכונות רבות, אבל אינם אותו גזע ואינם פשוט גרסאות שונות של אותו כלב.

אני לא הייתי בוחר לפי השאלה: "מי יותר חכם?" הייתי בוחר לפי הבית, האופי שאתם אוהבים והקו שמצאתם.

גולדן מתאים לבעלים בפעם הראשונה?

כן. אפילו מאוד, במקרים רבים. האופי החברתי, יכולת הלמידה והמוטיבציה לעבוד עם אנשים יכולים להפוך אותו לכלב ראשון נהדר. AKC מציין אותו כאפשרות טובה למשפחות ולבעלים שמוכנים לספק פעילות ואילוף עקבי. אבל אם "כלב ראשון" אומר: "אני רוצה משהו שלא צריך לאלף" אז לא. אין גזע כזה. וגור גולדן בהחלט מסוגל לבדוק את הסבלנות של בעלים חדשים.

אפשר לבנות קריאה אמינה כבר מהחודשים הראשונים. המדריך לקריאה לכלב ←

שאלות נפוצות על גולדן רטריבר

הטעות הגדולה ביותר עם גולדן רטריבר

היא לחשוב: "הוא גולדן, הוא יהיה טוב לבד." דווקא בגלל המוניטין הנהדר של הגזע, לפעמים אנחנו נותנים פחות תשומת לב לאילוף מוקדם. אבל כלב משפחה מצוין לא נבנה רק מהשם של הגזע. הגור עדיין צריך ללמוד: איך פוגשים אנשים. איך עוברים ליד כלבים. איך הולכים ברצועה. איך משחררים משהו מהפה. איך נשארים לבד. איך נרגעים. ואיך חיים בתוך בית בלי שכל אירוע הופך למסיבה.

כשעושים את הדברים האלה נכון, גולדן רטריבר באמת יכול להתקרב מאוד למה שאנשים מדמיינים כשהם חושבים על "כלב משפחה".

חברותי בלי להיות חסר שליטה. פעיל בלי להיות בלתי ניתן להרגעה. אוהב אנשים בלי לקפוץ על כולם. חכם, אבל גם ברור לו מה מצופה ממנו. וזה שילוב מצוין. ב-PawZone ניתן לעבוד עם גורי גולדן וכלבים בוגרים על חינוך לצרכים, נשיכות, "שחרר", הליכה ברצועה, קריאה, קפיצות על אנשים, הישארות לבד, רגיעה בבית ועבודה מול הסחות.